נעמה גבאי: ריפוי שמאני, שפת האור, רויאל ג'מס (פירמידה)

כתבו לי מייל: namigab@gmail.com

ניתן לשלוח הודעה בווטס-אפ לנייד: 33624400096+

 



סיפור לידה של נגה

בס"ד

 

לידה שלישית, אני יודעת כבר למה לצפות, ועולה המחשבה שסביר להניח שיהיה יותר קל. לידה שלישית בשש שנים, המערכת הרבה יותר גמישה... יחד עם זאת, אני אומרת לעצמי, כל לידה זה משהו אחר. אי אפשר לדעת.
כמי שבאופן מודע לא רוצה להיעזר באפידורל, לא בשביל להצהיר שאני גיבורה, אלא על-מנת להיות! להיות במאה אחוז בלידה, להיות שותפה ופעילה בתהליך הלידה יחד עם עוברי שעומד לצאת לאוויר העולם. אלא שבהריון הזה היה מרכיבים נוספים שגרמו לי לספקות: הבטן הייתה ענקית, בצקות ברגלים, קושי רב בתפקוד במהלך ההיריון, חולשה, קשיי נשימה ועייפות.


עם שני ילדים קטנים בבית (6 ו 4), עסק חדש ותכונה לקראת מעבר בית לא הקפדתי על מעקב לידה סדיר אצל גניקולוג והסתפקתי בבדיקת מי שפיר (בכל זאת עברתי את גיל 40). בדיעבד זה היה לברכה , משום שלא ידעתי שמשקלו של העובר ברחמי חוצה בגדול את ה-4 קילו ונושק ל- 5 קילו. דבר שהיה מעצים את הפחדים לקראת הלידה ומעורר ספקות לגבי האפשרות ללידה טבעית. אך מתוך הניסיון ידעתי דבר אחד, שלמרות שבורא עולם העניק לנו את היכולת ללדת לבד בלי שום עזרה, אני לא מוותרת על תומכת לידה. אני באה ממשפחה מרקע חילוני, אך בשנים האחרונות התחזקתי באמנותי והתקרבתי אל שורשי היהדות, ומאד דיבר אלי שבעלי יקרא תהילים בזמן הלידה ובכך הוא יזכה את העובר בהגנות רוחניות נוספות, ועל כן בחרתי שתהיה לי תומכת לידה מקצועית שתקל עלי בזמן הצירים בעיסויים בגב התחתון. היכולת להכיל את הכאב בזמן ציר היא הרבה יותר טובה עם עיסוי.


חודש לפני הלידה שמעתי מחברה ליישוב שילדה בתמיכה של דולה נפלאה. היא לא הפסיקה להלל ולשבח את תרומתה ללידה חווייתית וטובה. מיד קיבלתי זאת כסימן עבורי שלא סתם נפגשתי עם סיפור הלידה ויצרתי קשר עם נעמה גבאי, הדולה שדברים טובים נאמרו בשבחה. נפגשנו וההרגשה הייתה שהלידה הופכת לחוויה משותפת לשתינו.


והנה בשבוע 40 ויום בבוקר הושענא רבה, ערב שימחת תורה 7 בבוקר הצירים מתחילים. אני ישנה זה לילה שלישי אצל חברה משום שכבר לא יכולתי לזוז, ובבית עם הילדים זה לא היה פשוט. בין חיוך לצרחה אני קוראת את ברכות השחר. חברתי מתקשרת לבעלי, אני מתקשרת לנעמה, ובין לבין חברתי מצלמת אותי, קוראת בסידור ומזילה דמעות התרגשות. אני בפתחו של הרגע הגדול. חיבוקים, קריאת שמע ישראל משותפת. ההתארגנות לכוון האוטו מאד מהירה – לידה ראשונה שיש לי תיק לידה מוכן (בפעמים הקודמות הלידה הקדימה את התיק). כל הדרך אנו שרות : "כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל", "שיר המעלות", שימחה מהולה בצרחות של כאב מבורך, הצירים תכופים. מגיעה לתל השומר עם פתיחה של חמש. נעמה כבר שם מקבלת את פניי. אני מבקשת מחברתי לחכות, אני מרגישה שהלידה תהיה מהירה "תוך שעה תסתיים הלידה", אני אומרת וממהרת לבקש מנעמה שתצלם אותי עם החברה ועם בעלי, לנצור את הרגע שלפני.
בודקים אותי, שואלים על הערכת משקל ואני בתמימותי נותנת את הערכת המשקל שנאמרה לי לפני חודש: 3.200 ק"ג.


לפי הפתיחה מכניסים אותי ישר לחדר לידה. אני שואלת לשמה של המיילדת, הרי היא שותפה לתהליך הקדוש הזה של הלידה. אישה זרה שעומדת לעבור איתי את אחד הרגעים הכי משמעותיים של חיי. בתוך הלחץ אני מנחה אותה שאינני יודעת את מין העובר "אז אנא תאמרי לי מיד עם תום הלידה", "אני מבקשת לא לחתוך מיד את חבל הטבור", "אני רוצה מיד לקבל את התינוק, ואנא לא למהר לרחוץ אותו אני רוצה להרגיש ולהריח את המגע כמה שיותר", כך אני מתחילה את הלידה עם קצת תחושת שליטה ויוצאת לדרך, משחררת שליטה ונכנסת להקשבה. הצירים תכופים ואני מבקשת מנעמה לא להפסיק את העיסויים, אנו משנות תנוחות, עוברות למקלחת, שלב מבורך זרם המים על הקונדליני. הנה הלידה מתקרבת, בקושי רב אני חוזרת למיטת הלידה. רופא נכנס ומתחיל לנהל איזו שיחת עבודה עם המיילדת שלי. אני מבקשת שיפסיקו את השיחה ולא יפריעו לקדושה שבחדר, רגעי הקסם בהגעתה של נשמה חדשה לעולם. בינתיים הכאבים גדלים, אני נזכרת שאמרו לי שבזמן לידה, מעל כל יולדת נוכח בורא עולם בכבודו ובעצמו, מימין ליולדת כבוד המלאך מיכאל ומשמאל כבוד המלאך רפאל, ומאחר והעובר מחובר עוד לעולמות של מעלה ואינו רוצה לצאת, מלאכי השרת מפתים אותו בשירתם וכך הוא מכוון את עצמו לצאת לעבר השירה.
הכאבים כבר היו עזים, הרגשתי שאני מנסה לדחוף ולא מצליחה (עדין לא ידעתי שמשקלו של עוברי הוא 4.600) התחלתי להתבונן לימיני ולשמאלי, ולבקש עזרה מכבודם ומכבודו, והתחלתי לצעוק בתוכי 'תתחילו לשיר תתחילו לשיר'. במקביל המיילדת יחד עם נעמה מתחילות לעזור לי למקם את רגליי לקראת הלידה. שתי דקות לפני, אני כבר שואלת אם אפשר אפידורל , זועקת לאמי ז"ל "תעזרי לי", מרגישה שאין לי כוחות, ונעמה כל העת מעודדת ואומרת "את נפלאה", "יש לך כוחות" , "את יולדת". היא מקפלת את רגלי השמאלית ודוחפת אותה לעבר גופי ככריעה, בעוד אן המיילדת תומכת עם גופה את רגלי השנייה, ובני השלישי יוצא לאוויר העולם, מותיר את המיילדת המומה מגודלו. מיד מניחים אותו עלי. הריח שמיימי כמו גם המגע הראשוני, בעלי כבר בחדר עם עיניים דומעות. לידה של שעה. המיילדת, לאחר ששקלה את בננו ונוכחה במשקלו 4.610 ק"ג, אמרה שאילו הייתה יודעת שזה המשקל אז הלידה הייתה נגמרת בניתוח קיסרי. אני חייכתי ואמרתי לה כמה טוב שלא ידעת!!!
הלידה הסתיימה וגופי רועד, לא מסוגלת להזיז את רגליי והנה כעת מתחיל תהליך הלידה השני של השליה. אני כמו ילדה קטנה, מתקשה לעמוד בזה, רוצה לסיים. בעלי מחבק את בננו הרך הנולד, והנה נעמה שבקושי מכירה אותי ממשיכה לתמוך כמו חברה קרובה, כמו אם, כאילו אנו מכירות שנים רבות, וכולה מוארת באור הקדוש והנפלא שעטף אותנו בחדר.
תודה!

 

סיפורי לידה

 

קריאה מומלצת לאישה בהריון:

 

זקוקה למגע תומך בהריון? רפלקסולוגיה לתמיכה בהריון

קראי על קורס הכנה ללידה פרטי: קורס הכנה ללידה

מה יכול להועיל לך בלידה? רפלקסולוגיה כעזר בלידה

למדי כיצד דולה מסייעת לך: חשיבותה של דולה בלידה

דברים שכדאי לדעת על תוכנית לידה: תוכנית לידה

הלידה מנקודת מבט של התינוק: חווייתו של תינוק בלידה

למדי עוד על הרגעים הראשונים עם תינוקך: התקשרות ומגע ראשוני עם התינוק

קראי עוד על דולה

xhtml | css | כל הזכויות שמורות © 2006-2027 דרך אור נעמה גבאי