סיפור לידה של נועה, צביקה ואסף

ליווי לידה של נועה את אסף החלטתי ללדת טבעי. בדרך הטבע,.כדרך האישה, בדרך הגוף המדהים הזה שלנו. למצות את היכולת המדהימה הזו של הגוף להוציא את התינוק שגדל בתוכו תשעה חודשים. להרגיש את החוויה. לשלוט עליה. לסמוך על הגוף ולא רק על רפואת חדר הלידה, המוגבלת והמגבילה, כפי ששמתי לב בלידת בני בכורי. כפי הידוע, לידות רבות היום מסתיימות בלידות ואקום וניתוח קיסרי, שיש איתם סיבוכים וכאבים רבים. גם הלידה של עומר, ילדי בכורי, הייתה קרובה להיות כזו. אחרי חווית הלידה הראשונה שלי החלטתי והרגשתי שאני סומכת על גופי, על רצוני, ועל יכולותיי יותר מאשר על היכולות המוגבלות, כאמור, של רופאי ומיילדות ביה"ח לעזור לי להוציא לעולם את בני השני.

החלטתי זו הביאה אותי לחפש דולה, כיוון שהבנתי שבלי דולה קשה מאד לעמוד בהחלטה כזאת עקב לחצי צוות ביה"ח. עד הלידה של אסף לא הבנתי עד כמה צדקתי שבחרתי לי תומכת לידה, שכשמה כן היא – תומכת בהחלטות האישה מול צוות ביה"ח, המייצג גישה מנוגדת ומהופכת ללידה טבעית. נעמה גבאי, כך הרגשתי מהרגע שנתקלתי באתר האינטרנט שלה במקרה, היא הדולה שחיפשתי. כשפגשתי אותה, התחזקה הרגשתי שהיא תוכל לעזור לי ללדת את אסף בדרכי. זאת, למרות שלא קיבלתי עליה המלצות ממקור קרוב, אלא רק מסיפורי הלידות באתר שלה. מסיפורי הלידות שקראתי חשבתי שכנראה היא אכן דולה שמקדמת לידה טבעית כיוון שיש הרבה סיפורי לידות כאלה באתר שלה, ונעמה – אם תבחרי לפרסם גם את סיפורי – אז הנה יש לך עוד סיפור לידה כזה.

פעם שמעתי מישהי אומרת שבסוף נשים ישכחו איך ללדת בדרך הטבע. אז אני מאד שמחה וגאה להיות אחת מבין אלה שממשיכות את מסורת הטבע והנשים מעידן ועידנים. ואכן, הטבע יודע לעשות את שלו. נכון, זה כואב. לעיתים אף כואב מאד, אבל זו הייתה חוויה מדהימה בשבילי. לחוות כל רגע ורגע בתהליך. להיות בשליטה. להרגיש את הלידה מתקדמת. ואז, פתאום – ירידת מים, ועם כל ציר ולחיצה שלי – יוצאים עוד מים ועוד. זו הייתה הרגשה מדהימה. הרגשתי כמעט בפעם הראשונה בחיי (חוץ מחוויית ההנקה עם ילדי הבכור) כחלק ממשפחת היונקים. חיה, כמו חיות אחרות. גם ידעתי אז – שהלידה קרבה ובאה, ואכן, לאחר כ-50 דקות, אסף כבר היה בחוץ.

נעמה – בלעדייך, ואני אומרת זאת בכל הכוונה והרצינות, זה לא היה קורה. ההכוונה והתמיכה של מה לעשות בצירים הכואבים וכיצד להתמודד איתם, המגע שלך, העיסוי הנעים בזמן הלידה, הלחיצות שלך על גבי, התרסיס שפיזרת בחדר שהיה מאד נעים להריחו, ההרגשה שאפשר ויש על מי לסמוך, אך יותר מכל – עצם העובדה שהיית שם איתי – תומכת בי מול צוות ביה"ח שלא ממש תמך ברצון ללידה טבעית, עזרה לי יותר מהכול. אפילו שבעלי היה גם הוא נוכח בלידה, ונוכחותו הייתה חשובה בשבילי, איתו לבד לא הייתי עושה זאת. עצם העובדה שאת אישה, ולא סתם אישה – אישה חזקה המאמינה בכל ליבך ומחשבתך בצדקת הדרך של לידה טבעית, ויודעת לתמוך בה – זה עשה את ההבדל.

אני בטוחה שחוויה זו תלווה אותי עוד הרבה הרבה זמן לאחר הלידה ואחשוב עליה ואעבד אותה עוד רבות. היא נתנה לי כוח כאישה, או יותר נכון – הזכירה לי כאישה את כוחותיי הגדולים.