נעמה גבאי: ריפוי שמאני, שפת האור, רויאל ג'מס (פירמידה)

כתבו לי מייל: namigab@gmail.com

ניתן לשלוח הודעה בווטס-אפ לנייד: 33624400096+

 



סיפור לידה של מירב

 

נעמה יקרה (ביותר)

צירופי מקרים בחיים מעידים על כך שהכול קורה כפי שאמור להיות. אנחנו פוגשים את האנשים הנכונים ביותר עבורנו שיעזרו לנו לצעוד קדימה ולעבור מכשולים שנראים בלתי אפשריים.


מבחינתי לידה הייתה גשר שלא היה לי מושג איך אחצה אותו, וסביר להניח שלא הייתי חוצה אותו כך בלעדייך! אם בלידה הראשונה של בני הבכור היה ברור לי שהכול יהיה בסדר ושתינוק חייב לצאת איך שהוא, לא כך בלידה הזו, כשהבנתי עד כמה דברים יכולים להסתבך משום דבר ולהגיע לניתוח קיסרי, עם החלמה קשה ומייגעת.

 

אז כמה חודשים בהריוני הייתי מתעוררת משנתי באמצע הלילה, תוך מחשבות בלתי פוסקות על סיוט חדר הלידה כדבר מפחיד ומאיים. מאחר ובפעם הקודמת לא הצלחתי ללדת בדרך הרגילה, נשארתי שנים רבות עם תחושת כשלון שלא הצלחתי. לכן, כדי לעזור לעצמי (אני בעד לעזור לעצמי) חשבתי לקחת מיילדת פרטית, אך בבית החולים שתכננתי ללדת לא מאפשרים (בדיעבד, טוב שכך). לאחר שקרובת משפחה ממש במקרה המליצה לי לקחת דולה, החלטתי לבדוק את העניין ולקרוא באינטרנט, וכך נתקלתי באתר שלך. באותו רגע היה ברור לי שאת תלווי אותי בלידה. גם שיחת הטלפון הרגישה לי אותו דבר, וכשהגעתי לפגוש אותך, הרגשתי מיד שאנחנו משפחה. הכול הרגיש כל כך נכון מהרגע הראשון.

 

וכאן מתחיל סיפור הלידה שלי, שהפכה בזכותך לחוויה (לא, לא טראומטית, אלא חוויה מתקנת מאוד, עד כדי כך שאפילו נעים לי להיזכר בחוויית הלידה, לא להאמין!).

 

בשלוש בלילה, כשהייתה לי ירידת מים, הבנתי שהגיעה הרגע המפחיד ביותר עבורי (כן, אצטרך להגיע לחדר הלידה). את נשארת בשלווה מרגיעה, מה שתרם להרגשה רגועה שהכול בסדר. העצות שנתת לי לגבי תהליך הלידה מניסיונך העשיר עזרו לי לקחת אחריות על עצמי, ולקבל החלטות בעצמי, ולא להיות נתונה לחסדם ולהחלטותיהם של הרופאים. כך שבשעה ארבע בבוקר כשהגעתי לביה"ח וחיברו אותי למוניטור, ולאחר שהמיילדת ראתה צירים, ושאלה אם לתת לי אפידורל – ידעתי לסרב (ולהמשיך לסבול בכיף). כך סחבתי עד תשע בבוקר, כשהרופאים ביקשו שאכנס לחדר לידה, אך אני עניתי שיש עומס ומקרים דחופים יותר, ולי יש עוד רצון ללכת בלובי. הם לא ויתרו והביאו לי חדר זמני בחדר לידה, אך אני יצאתי והמשכתי להסתובב בפרוזדורים. כך מנענו יחד שימוש בזירוז, בדיקות רופאים מיותרות, והגברנו צירים בדרך הטבע. בשעה אחת בצהריים כשביקשו שאכנס לחדר לידה, נכנסנו (זה היה רגע לא קל מבחינתי, את יודעת). בשלב הזה הצירים הלכו והתגברו, ועדיין ללא שום משכך כאבים, וגם בשליטה מלאה ללא טשטושים ואפידורל. דאגת שכל הזמן אשתף פעולה, ושלא אאבד שליטה. המיילדת הורידה את המיטה, אנחנו העלנו, דאגת שאהיה בשיא הערנות שלי ובשליטה מלאה על התהליך. שמרת על קור רוח ואווירה רגועה גם כשהגיעו צירים קשים והמרדים עוד לא הגיע עם האפידורל. החזקת אותי בצירים הקשים ועזרת לי לעבור אותם בלי לחשוב יותר מידי. כל בעיה שהמיילדת והרופאים רק איבחנו (כמו דופק חלש, אולי ואקום) את מייד ביטלת את העניין תוך שהזזת אותם בשקט וטיפלת בלחיצות על כל נקודה בעייתית והעלמת אותה כלא הייתה. גם לאחר שקיבלתי אפידורל המשכת לטפל ללא הפסקה ולא עזבת אותי לרגע. ידעתי שיש לי על מי לסמוך, שיש מי שמנהל את הלידה בחוכמה, עם ניסיון, ברוגע, במקצועיות. לאחר שקיבלתי את האפידורל דאגת שלא אגביר את המינון כדי שאהיה בשליטה על גופי (וזה עבר בסדר גם ככה). רגליי היו די רדומות, אבל את דאגת לאחוז בי ולהוריד את העובר לאגן ולעזור לו להגיע למקום הנכון כדי לצאת, דבר שקידם מאוד את הלידה. ברגע הלידה אחזת בי, טלטלת אותי ועזרת ללידה להתקדם עד ליציאת התינוק. כל אותו זמן שיתפת פעולה עם המיילדת וצוות הרופאים ודאגת לאווירה נעימה ונינוחה בתוך חדר הלידה (וזאת למרות שאת ההחלטות אנחנו קיבלנו בהתאם לעצותייך לאורך כל הדרך). הלידה הייתה ארוכה, אך התקדמה, עד לרגע בו הגיח בני השני אל העולם בדרך הטבע, וזה לא מובן מאליו. הרופאים דאגו להזכיר בכל הזדמנות שאני אחרי קיסרי, מה שהעמיד אותי באפשרות לאורך כל הלידה להיכנס לחדר ניתוח גם הפעם, ומספר פעמים הזכירו שאולי כדאי גם ואקום בשל הדופק הנחלש, אך את לא נתת לזה לקרות, ולקחת אחריות, וכמה לחיצות מצידך על רגליי, הדופק חזר למקומו והסכנה חלפה. הצלחנו להגיע לצירים, פתיחה, מחיקה, והכול ללא זירוזים. בכל פעם שהגוף שלי סרב לשתף פעולה (והיו כמה רגעים שכאלה) דאגת להחזירו לאיזון ולהמשיך בתהליך הלידה. עודדת אותי לאורך כל הדרך, פיזית, נפשית ומכל הכיוונים. ברגע הלידה היית מתואמת עם המיילדת ואיתי באופן יוצא דופן, וסייעת ביציאתו של העובר.


ברור כי לא הייתי עוברת את הלידה כך בלעדייך, וסביר כי הייתה מסתיימת בדרך אחרת. האשיות, המקצועיות, החמימות, השלווה שבך, העצות המעולות – הביאו אותי לעבור את הלידה ובדרך הרגילה.

 

אז חזרנו לצירופי המקרים, לא סתם קורים. לא פגשתי אותך במקרה, הובלתי לאתר שלך, וחזרתי אליו שוב לקחת את המספר ולהתקשר. נפגשנו ברגע האחרון, הייתי סמוכה ללידה (לא ידעתי עד כמה), נפגשנו שלוש פעמים, ומיד לאחר הפגישה השלישית - באותו לילה הייתה לי ירידת מים, והתרחשה הלידה. הכול זרם מהרגע הראשון עד הרגע האחרון בצורה חלקה, ולך המון המון תודה!

 

באהבה גדולה,
מירב.

 

סיפורי לידה

 

קריאה מומלצת לאישה בהריון:

 

זקוקה למגע תומך בהריון? רפלקסולוגיה לתמיכה בהריון

מה יכול להועיל לך בלידה? רפלקסולוגיה כעזר בלידה

למדי כיצד דולה מסייעת לך: חשיבותה של דולה בלידה

דברים שכדאי לדעת על שליה: הכל על שליה

 

הלידה מנקודת מבט של התינוק: חווייתו של תינוק בלידה

למדי עוד על הרגעים הראשונים עם תינוקך: התקשרות ומגע ראשוני עם התינוק

קראי עוד על דולה

xhtml | css | כל הזכויות שמורות © 2006-2027 דרך אור נעמה גבאי