נעמה גבאי: ריפוי שמאני, שפת האור, רויאל ג'מס (פירמידה)

כתבו לי מייל: namigab@gmail.com

ניתן לשלוח הודעה בווטס-אפ לנייד: 33624400096+

 



סיפור לידה של ליהי

זה היה ההריון השני שלי, שהפתיע אותנו והגיע באופן לא ממש מתוכנן. בני הגדול היה בן שנה וחצי והזכרונות שהיו לי מהלידה שלו היו לא פשוטים. 


אתחיל מסיפור הלידה שלו, בקצרה כמובן:

בהערכת משקל סטנדרטית, גילו עיכוב בגדילה שהלך ונהיה רציני. לאחר שבועיים של אשפוז במחלקת הריון בסיכון, עקב חשד לרעלת הריון, החליטו ליילד אותי בסוף שבוע 36. הלידה עם זירוזים למיניהם היתה קשה וארוכה מאד (יותר מ 48 שעות) ובסופה עברנו עוד שבועיים בפגיה שהיו קשים נפשית עבורי. כפי שאפשר לדמיין, חווית הלידה שזכרתי לא היתה נעימה במיוחד. בעיקר הרגשתי במהלך אותו זירוז, שלא היתה לי שום שליטה על מה שקורה. אני בכלל פינטזתי על לידה טבעית וכל ההכנות ללידה למיניהן שעשינו, הכינו אותנו ללידה רגילה, ופתאום כשמצאתי את עצמי מחוברת לעירוי, פיטוצין ומוניטור בו זמנית, בקושי יכולה לזוז, צירים די כואבים, בלי התקדמות בפתיחה, הייתי לגמרי חסרת אונים. לא ידענו מה אפשר לעשות כדי לקדם את הפתיחה ובעצם לא ידענו בכלל שאפשר לעזור לזה להתקדם. לבסוף קיבלתי אפידורל ואת שאר השעות הארוכות העברתי אמנם ללא כאבים, אך שוב בלי יותר מדי שליטה ובנוסף בלי אנרגיות.


תמיכה בלידהבהריון השני אבחנו אצלי בעיה של קרישיות-יתר שכפי הנראה גרמה לסיבוכים בהריון הקודם. הרופא שטופלתי אצלו, המליץ לי בצורה די ברורה שלא לעבור את שבוע 39, כדי למנוע בעיות אפשריות במצבי. כבר ברגע שהוא אמר לי את זה, החרדות צפו ועלו - שאם לא תתחיל לידה עד אז, אאלץ לעבור שוב זירוז והכל יחזור על עצמו...


הייתי די בהכחשה של כל העניין, עד שבשבוע 37 תפסתי את עצמי ואמרתי שאני חייבת לעשות משהו כדי שהחוויה הקודמת לא תחזור על עצמה. מאחר והייתי מודעת לעובדה שיש דרכים טבעיות לזרז לידה כמו רפלקסולוגיה, התחלתי לחפש בכיוון. כך הגעתי לנעמה וזה היה היום שבו כל ההריון שלי קיבל תפנית. הגעתי לנעמה כדי לעשות זירוז בשבוע 38. נעמה שמעה את כל הסיפור שלי ואמרה לי שאקח בחשבון שלא בטוח שהזירוז יעבוד, כי לא בטוח שהגוף שלי והעוברית בשלים לזה וגם עקב המחסומים הנפשיים, שבזכות השיחה איתה צצו ועלו לי פתאום למודעות. ככה הבנתי שמה שאני צריכה כדי ליצור לעצמי חוויה מתקנת הפעם זה דולה. הרי הרגשתי כל כך חסרת אונים ובלי שליטה פעם קודמת, ופתאום הבנתי שדולה יכולה לשנות את כל זה ולעזור לי לחוות חוויה דומה יותר לזו שרציתי.
החלטתי לקחת את נעמה כדולה (וזה היה קצת הימור כי לא הכרתי אותה יותר מידי) וההחלטה הזאת היתה ההחלטה החשובה ביותר שעשיתי במהלך ההריון. נותר רק לשכנע את בעלי שהיה קצת סקפטי, אבל קיבל בסוף.


נעמה עשתה לי עוד טיפול רפלקסולוגיה ונתנה לי גם לשתות תמציות הומאופתיות שתפקידן היה להכין אותי מבחינה נפשית. היא גם הרגיעה אותי בשיחות טלפון ארוכות (שתמיד היה לה זמן וסבלנות עבורן) שלא משנה איזה תהליך אעבור בלידה, היא תעזור לי להבטיח שהוא יהיה לגמרי שונה מהקודם.


שבוע 39 הגיע ולא היו שום סימנים ללידה, פרט לצוואר רחם קצת רך (כנראה בזכות נעמה) והרופא שלי הסכים לחכות עוד קצת והציע לי לעשות סטריפינג. התייעצתי עם נעמה והסכמתי, וככה משכתי את הזמן עד שבוע 40 תחת מעקב מוניטור כל יומיים. בשבוע 40 הרופא כבר התחיל להלחיץ אותנו אבל אני ממש רציתי שהלידה תתחיל מעצמה וכל יום הרגשתי שאולי זה היום, והתאכזבתי לגלות שכלום לא קורה. כל הזמן הזה נעמה נתנה לי תמציות הומאופתיות לתמיכה נפשית, כי כבר הייתי מותשת נפשית מהציפייה והאכזבה. לבסוף בשבוע 40+5 הרופא ממש המליץ לי להגיע לבית חולים לקבל זירוז. נעמה מאד עודדה אותי שבגלל שכבר עבר התאריך, הגוף יותר בשל והלידה בכל מקרה תהיה קלה יותר, טבעית או לא. היא שלחה איתי לבית החולים תמציות הומאופתיות שהיא בדרך כלל נותנת בעצמה בחדר לידה והסבירה לי בדיוק מתי ואיך לקחת אותן.


במיון יולדות קיבלתי את טבליית הפרוסטנגלנדינים הראשונה וחיכיתי שיתחילו צירים. נעמה היתה איתי בקשר כל הזמן. אני עשיתי כל דבר אפשרי לזרז את הצירים – מהליכות ארוכות ברחובות תל אביב ועד עליות וירידות במדרגות הבניין אך לאכזבתנו, כבר הגיע הלילה והיו רק צירים לא סדירים שנעלמו לפנות בוקר לגמרי. ביקשתי מהצוות להמתין עוד קצת שאולי הצירים יחזרו. הם אמרו שאפשר להמתין עוד קצת, אבל שלבסוף אתכונן להכנס לחדר לידה עם פיטוצין. זה היה בדיוק המשפט ממנו חששתי כל כך ושוב כל החרדות צפו ועלו. נעמה כל הזמן שינתה לי את המינונים והתדירות של ההומאופתיה שלקחתי בהתאם לעידכונים שלי לגבי המצב. כל טלפון איתה הרגיע אותי ועודד אותי. בערב הבנתי שיום למחרת אני מקבלת פיטוצין והייתי מאד לחוצה. נעמה המדהימה הציעה לי לא להעביר עוד לילה בנסיונות לקדם את הצירים המאוד לא סדירים שהיו לי, אלא לישון טוב כדי שיהיו לי כוחות לזירוז למחרת. כדי להבטיח את זה היא הגיעה אלי למחלקה בבית החולים, ביום שישי בערב, לעשות לי טיפול רפלקסולוגיה מרגיע כדי שאוכל לישון. במהלך הטיפול היא עודדה אותי והרגיעה אותי ובאמת ישנתי אחר כך שינה עמוקה.


בבוקר למחרת, בשבוע 41 בדיוק, כולנו התכוננו לכניסה לחדר לידה ולקבלת פיטוצין, אבל רופא שהגיע לבדוק אותי הציע לתת לי עוד טבליה. כמובן ששמחתי לדחות את הקץ והסכמתי. נעמה הציעה לי לא לעשות הפעם שום דבר ורק להמתין, ובאמת נחתי ולא עליתי מדרגות אינספור פעמים.


וכך, בצהריים התחילו פתאום צירים, שבהתחלה חשדתי שהם שוב אזעקת שווא, אבל הם התגברו והפכו לכואבים מאד. לקראת חמש אחרי הצהריים בדקו והייתה לי פתיחה כמעט 3! מהר מאד הכניסו אותי לחדר לידה והציעו לי אפידורל. כמובן שסירבתי כי אחרי כל מה שעברתי רציתי לנסות להתמודד קצת עם הצירים. המיילדת מייד העלתה אותי למיטה להתחבר למוניטור. מהר מאד נעמה הגיעה ומצאה אותי מתפתלת מכאבים על המיטה. מייד היא לקחה פיקוד על העניינים. הורידה אותי מהמיטה, הפעילה את בעלי שאלבש חלוק והתחילה בעיסויים בכל ציר. בשלב כלשהו, כשכבר היה לי ממש קשה, היא הכניסה אותי למקלחת ושם המשיכה עם העיסויים תחת זרם המים החמימים, דבר שמאד הקל עליי.


לצערי המיילדת דרשה בתקיפות שאצא ואתחבר למוניטור. בדיקה הראתה שהפתיחה מתקדמת מהר. נעמה עודדה אותי שהצירים חזקים ושאני מתקדמת יפה. מכיוון שהמוניטור לא קרא היטב כשנשענתי על המיטה, המיילדת דרשה שאשכב. לא יכולתי לדמיין את עצמי מעבירה את הכאבים שהיו לי בשכיבה ונעמה הציעה עמידת שש על המיטה, שהיתה יותר נסבלת. היא ובעלי החזיקו את המוניטור עבורי כל הזמן הזה, ונעמה המשיכה כל הזמן עם העיסויים בכל ציר וציר!

 

לבסוף, לאחר 3 וחצי שעות, הגעתי לפתיחה של עשר וליהי נולדה סוף סוף!


בעלי ואני לא האמנו שלאחר כל התהליך הזה בבית החולים, הצלחתי לעבור לידה טבעית, ללא פיטוצין ואפידורל. ידענו (כן, גם בעלי) שכל זה לא היה קורה בלי נעמה! אם היא לא היתה שם, לא הייתי מדמיינת לרגע שזה יקח 3 שעות וכפי הנראה בגלל הלידה הארוכה הקודמת והמיילדת הלא-ממש-תומכת-בלידה-טבעית שהיתה לי, הייתי נשברת ומבקשת אפידורל.
ככה, כמעט כנגד כל הסיכויים, נעמה עזרה לי לעבור חוויה מתקנת אמיתית ללידה הקודמת!
אין לי מילים להביע את תודתי ואפילו בעלי שהיה סקפטי בהתחלה, אמר אחר כך לכל חברינו שחייבים לקחת דולה אם רוצים חווית לידה חיובית.


נעמה, את בן אדם מיוחד ומדהים עם תעצומות נפש אדירות ורצון אמיתי לתת ולעזור ואני מרגישה מאוד ברת מזל שנפל בחלקי לפגוש אותך ולתת לך ללוות אותי בלידה, וכמובן ממליצה בחום לכל אחת!!!

xhtml | css | כל הזכויות שמורות © 2006-2027 דרך אור נעמה גבאי