נעמה גבאי: ריפוי שמאני, שפת האור, רויאל ג'מס (פירמידה)

כתבו לי מייל: namigab@gmail.com

ניתן לשלוח הודעה בווטס-אפ לנייד: 33624400096+

 



סיפור לידה של ג'ניפר

הערה: ג'ניפר היא בחורה קנדית שנשואה לבחור ישראלי. הם מתגוררים בחו"ל, ובחרו ללדת את תינוקם בישראל. ג'ניפר כתבה את סיפור הלידה שלה באנגלית, והוא מובא כאן לפניכן, גם בתרגום לעברית.

עידן חכים (ליווי לידה)לפני שאכנס לסיפור הלידה הפרטי שלי, אני רוצה לשתף אתכן בקצרה בסיפור הלידה של חברתי האפריקנית, שעזרה לי לראות דברים בפרספקטיבה שונה לפני שילדתי את בני. זמן קצר לפני שילדי הקט הגיח לעולם, ביליתי מספר חודשים בעבודה עם פליטים מסודן. אישה אחת, שהיו לי עימה יחסים מיוחדים, הייתה גם היא בהריון ראשון, ולשתינו היה אותו תאריך לידה משוער. היא ילדה 10 ימים לפני, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא ביקרה בבית חולים. אחרי שנולד בנה, הלכתי לבקר אותה בבית היולדות. נרגשת לחלוטין, היא סיפרה לי, שהצוות הרפואי בבית חולים שם לה משהו בגב והיא לא הרגישה כלום במהלך הלידה! היא בילתה את מהלך הלידה והצירים בצפייה בטלוויזיה, כאשר היא מחוברת למוניטור, שהראה מתי עליה ללחוץ בשלב יציאת התינוק. אז היא שאלה אותי, אם אי פעם שמעתי על אופטלגין, ואמרה שזה עשה פלאים בהקלה על כאב התפרים. הייתי חייבת לחייך. אנחנו ברי מזל שיש לנו בתי חולים נקיים, אפידורל, מוניטור ואופטלגין. כשהייתי צעירה לקחתי את הדברים האלה כמובן מאליו, ולא חשבתי על לידה טבעית, כמו שלא חשבתי ללכת לרופא שיניים מבלי לקבל זריקת הרדמה. אבל ככל שהתקרב תאריך הלידה של בני הראשון, התחלתי לחשוב לעומק איזו חוויית לידה אני מקווה שתהיה לי. רציתי את רשת הביטחון שבית החולים ותרופות לשיכוך כאב יכולים להעניק, אבל שלא כמו חברתי האפריקנית, ידעתי גם על הנפילות ותופעות הלוואי של התרופות ברפואה המערבית. בקיצור, רציתי למצוא את האיזון בין הטבעי לפרקטי. תמיד הייתה לי מודעות לבריאות. אני צמחונית, מתאמנת על כושר גופני, ומעדיפה את הדרך הטבעית על פני כימיקלים. למרות שאני הולכת לרופאים, אני מאמינה יותר ברפואה מונעת מאשר רפואה של ריפוי. אני מאמינה בגוף שלי, ולמרות שההיריון שלי לא תמיד היה קל, בגוף שלי התחולל נס הבריאה, ואני ידעתי אינטואיטיבית שהגוף מסוגל ללדת בדרך טבעית. באופן כללי, נראה שבתי חולים והצוותים הרפואיים המשרתים בו, אינם מסכימים עם הגישה הטבעית. לקחתי קורס הכנה ללידה בבלינסון, ובמהלך הסיור בחדרי לידה הראו לנו חדר יפה ללידה טבעית, שאמור להיות זמין על פי דרישה. בכל מקרה, כשהגעתי ללדת בבית החולים וביקשנו להיכנס לחדר לידה טבעי, נאמר לנו שהוא רק עבור "תצוגה". הרגשתי גם שחלק מהמיילדות היו לטובת ניסיונותיי ללידה טבעית, בעוד האחרות החשיבו את מאמצי כחוסר נוחות. אומנם עברו 3 חודשים מאז ילדתי את בני, אך עדיין יש לי זיכרונות טריים מבוקר הלידה. קיבלתי צירי לידה ב 16:00 אחר הצהריים ביום שישי. השבת כבר כמעט נכנסה, ואני הצלחתי להסתיר את הצירים עד שכל בני המשפחה הלכו לארוחת ערב שישי אצל גיסתי. היה לי חשוב שקט ופרטיות. לצערי, הרסתי את השקט עם הצרחות שלי! נראה שהצירים באו מהר מכפי שלימדו אותי בקורס הכנה ללידה, ולא אשקר לכן, זה היה די כואב. אחרי נסיעה לא קלה לבית החולים, כשבעלי נוהג, אחות קיבלה אותי בחדר קבלה והחלה לבצע בדיקות. מבלי לבקש את רשותי, היא לקחה בדיקת דם ואמרה שזה נוהל שגרתי לפני קבלת אפידורל. אמרתי לה שאני לא רוצה אפידורל, והיא רק צחקה ואמרה שזה יהיה קשה מידי בלי זה. חשתי ללא תמיכה ומאוד לבד. הכאב שלי היה גדול, ולא חשבתי שאוכל לעשות זאת, וזו רק הייתה התחלה. אחרי שנכנסתי לחדר לידה, הדולה שלי הגיעה. ברגע ששמעתי את קולה, הרגשתי כוח עצום נכנס בי, כמו שנשים יולדות וודאי חשות עם תמיכתה של אישה, בזמן שהן פגיעות. היא חיזקה את רצוני ללידה טבעית, וגרמה לי להרגיש שאני מסוגלת לעשות זאת. ביליתי את כל מהלך הלידה בלילה, במקלחת, על כדור פיזיו ובתנוחות שונות על מיטת בית החולים. אני זוכרת שהכאב החל לרדת, להירגע כשהתחלתי לשלוט בו טוב יותר תוך כדי תנועה ונשימה. כל בדיקה ווגינאלית שהראתה התרחבות של פתיחת צוואר הרחם, עודדה אותי להמשיך במאמצי. בפתיחה של 10 ס"מ, הייתי מוכנה ללחוץ. אני זוכרת במיוחד את המיילדות שהיו מאוד להוטות לזרז אותי ללחוץ, כדי שהחדר יוכל להתפנות. במקום להרגיש מותשת, הבנתי ששלב הלחיצות מרמז על האור בקצה המנהרה. פעמים רבות אני מתענגת על החוויה המדהימה שחוויתי, ותוהה מתי אוכל לעשות זאת שוב. הרגע הזה התרחש כשדחפתי את בני החוצה מתעלת הלידה. כשחשתי בו יוצא החוצה, הייתי לגמרי מודעת לרגע ובתוך הרגע. הבנתי עד כמה הלידה היא פלאית, וכל כאבי ההיריון והלידה היו שווים את הרגעים האלה של תחושת יציאת התינוק החוצה. ברגע שבני נולד לעולם, קפצתי ממיטת הלידה והכרזתי: "עשיתי זאת!". הייתי מאוד נרגשת, למרות שהמיילדות ביקשו ממני שאחזור לשכב על המיטה עד שהשליה תצא. באותו לילה הייתי רגועה וערנית, בסוויטה פרטית לאימהות שרוצות "ביות מלא". נגד כל חוקי הבית חולים, סגרתי את אור הפלורוסנט בחדר, הורדתי את כל הבגדים מבני, ובכיתי מתפעלת מהפלא של גופו לאור הירח, מאצבעות ידיו ורגליו, מפיו הקטן ועיניו היפות. הטבע סיפק לא רק את הקסם של גוף מושלם אלא גם את החיים שבו. אני בהחלט מעריכה את מזלנו על כך שיש בתי חולים. בתי חולים לא רק טובים בשל העובדה שנותנים לנו להרגיש בטוחים, אלא גם בשל העובדה שמספקים לנו אפשרויות בחירה. אנו ברות מזל על כך שאנו יכולות לבחור את חוויית הלידה שלנו, ולמרות שחלומותינו לא תמיד מתגשמים, לפחות יש לנו את האפשרות לנסות להגשימם. שבוע אחרי שנולד בני, הלכתי לסדנת הנקה. כל האימהות החדשות שם, היו נלהבות לשתף בחוויית הלידה שלהן. מעניין שרק אישה נוספת בחרה לנסות לידה טבעית, ושתינו היחידות מכל הנשים, שהיינו נרגשות ומרוצות מחוויית הלידה שלנו. אני מעודדת אתכן לנסות לחוות לידה טבעית, אם זה מה שהלב או הראש אומר לכן. חוויית הלידה הטבעית שלי הייתה מופלאה, ואני רואה בה כמעין מנהג או טקס שמחבר ביני לבין מיליוני הנשים, שבמשך מאות בשנים הביאו חיים לעולם עם הכוח הטבעי שניתן להן. 

עידן של ג'ניפר וליאור

 

סיפורי לידה

 

Jennifer's Birth Story

Before giving birth for the first time, I think that most women want to hear as many birth stories as they can and, after going through the experience of having a child, many of these women want to share their story. Well, this is my story. I am grateful for the opportunity of being able to tell it to you and I hope you benefit from reading it as much as I will from writing it. Before getting into my own story, I want to very briefly share with you the story of my African friend which helped me put things into perspective before I had my son. Shortly before my little boy came into the world, I spent several months working with refugees from Sudan. One woman that I particularly got along with was also pregnant with a son and we had the same due date. She gave birth 10 days before me and it was the first time she’d ever been in a hospital. After her child was born, I went to visit her and she was absolutely thrilled, recounting to me that the hospital staff had put something in her back and she didn’t feel a thing! She spent her labor watching TV and the delivery hooked to a monitor telling her when to push. Then, she asked me if I’d ever heard of Optalgin and told me that it worked wonders to ease the pain of her stitches. I had to smile. We are extremely lucky to have clean hospitals, epidurals, monitors and Optalgin. When I was younger, I took these things for granted and I wouldn’t consider a “natural” childbirth any more that I would consider going to the dentist and not having anesthetic. But, as the due date of my own first child approached, I began to think more deeply about what kind of birth experience I hoped to have. I wanted the safety net that a hospital and pain medication could provide but, unlike my African friend, I also knew about the downfalls of modern, western medicine. In short, I wanted to find a balance between the natural and the practical. I have always been health conscious. I’m a vegetarian who regularly works out and I prefer the natural to the chemical. Although I go to the doctor regularly, I believe more in prevention rather than cure. I have faith in my body and, although my pregnancy was not always easy, my body performed a miracle and I intuitively knew that it was also capable of delivering that miracle. Generally speaking though, hospital policy or staff do not seem to agree with this approach. I took my prenatal course at Belinson and, during the hospital tour, we were shown a beautiful natural birth room which is supposed to be available on request. However, when I was in labor and asked for the room, we were told that it is “only for show”. I also sensed that some midwives were in favor of what I was trying to do while others found my efforts to be an inconvenience.

Be aware! Although it has been three months since I had my son, I have vivid memories of the morning he was born. I went into labor at 4PM the previous afternoon. Shabat was approaching and I managed to hide my contractions until the whole family had gone to my sister-in-law’s for dinner. It was important for me to have a quiet, private place to be in. Unfortunately, I destroyed the quiet with my screams! The beginning of labor seemed to come on much more quickly than I had learned about in prenatal classes and, I won’t lie to you, was quite painful. After a rocky ride to the hospital, a nurse checked me in and began doing an examination. Without even asking, she began to draw blood and told me it was a standard procedure before administering an epidural. I told her I did not want the epidural and she just laughed and said it would be too hard without it. I felt so unsupported and very alone. My pain was great. I didn’t think I could make it and this was only the beginning. After I was checked into a room, my doula arrived. The moment I heard her voice, I felt a strength come into me that I think many laboring women feel when they have the support of another woman at such a vulnerable time. She reinforced my resolve to have a natural birth and made me feel as if I could do it. I spent the whole night laboring in the shower, on a birthing ball, and in various positions on the bed. I do remember the pain subsiding as I got better at controlling it through movement and breathing. Every dilation check encouraged me to keep on going. At 10 centimeters, I was ready to push. I remember the midwives being particularly keen to get me to push as they wanted to free up the room! Instead of feeling exhausted, pushing indicated to me that there was a light at the end of the tunnel. At many times of my life when enjoying an amazing experience, I wonder when I’ll be able to do it again. This happened to me when I was pushing out my son. When I felt him coming out, I was completely aware and in the moment. I realized how truly miraculous birth is and all the pain of pregnancy and labor were worth the few moments of feeling the delivery. As soon as my son was out in the world, I jumped off the birthing bed and exclaimed, “I did it!” I was thrilled despite the midwives urging me to stay on the bed until the placenta was out. That night, I was relaxed and alert in a private suite available for mothers who want to do “rooming in”. Against all hospital rules, I switched off the florescent, took all my son’s clothes off and cried as I marveled at the miracle of his body in the moonlight, his fingers and his toes, his little mouth and his beautiful eyes. Nature had provided not only this perfect body but also the miracle of life in it. I fully appreciate how very lucky we are for hospitals. However, hospitals are not only good because they may make us feel safer. They also provide us with choices. We are lucky to be able to choose the kind of birth experience we would like to have. And, although our dreams may not always be realized, we have the option of trying. A week after my son’s birth, I went to a breast- feeding workshop. All the new mothers there were eager to share their birth stories. Interestingly, only one other woman had chosen to try a natural birth and both she and I were, out of all the other women, the ones who were very excited and satisfied by our birth experiences. I encourage you to try a natural birth if that is what your heart or your mind is telling you to do. My experience with natural childbirth was a wonder and I consider it to be a rite of passage which connects me to the millions of women who for thousands of years have brought life into the world with the natural power given to them.

סיפורי לידה

 

קריאה מומלצת לאישה בהריון:

 

זקוקה למגע תומך בהריון? רפלקסולוגיה לתמיכה בהריון

קראי על קורס הכנה ללידה פרטי: קורס הכנה ללידה

מה יכול להועיל לך בלידה? רפלקסולוגיה כעזר בלידה

למדי כיצד דולה מסייעת לך: חשיבותה של דולה בלידה

 

כיצד רפלקסולוגיה יכולה לעזור לך עם היפוך עובר? היפוך עובר

דרך טבעית לסייע בהתחלת הלידה: זירוז לידה

 

דברים שכדאי לדעת על תוכנית לידה: תוכנית לידה

הלידה מנקודת מבט של התינוק: חווייתו של תינוק בלידה

למדי עוד על הרגעים הראשונים עם תינוקך: התקשרות ומגע ראשוני עם התינוק

קראי עוד על דולה

xhtml | css | כל הזכויות שמורות © 2006-2027 דרך אור נעמה גבאי