נשימה בלידה

מאת נעמה גבאי

נשימה היא הבסיס לחיים. נשימה היא הבסיס ללידה. כול לידה.

נשימה עמוקה ומלאה במהלך הלידה עוזרת לאישה לעבור לידה קלה יותר, ולעובר (התינוק) עוזרת לקבל עוד חמצן, עד שהוא יכול לשאוף בכוחות עצמו את נשימתו הראשונה.

נשימה סרעפתית, עמוקה, איטית, מלאה, היא בסיס לריפוי כל מחלה וכאב בגופנו. היא הבסיס להתמודדות עם כאב, להתמודדות עם חבלי הלידה. כאשר אישה בלידה מתרכזת באופן מודע בפעולת הנשימה יהיה לה קל יותר לעבור את הצירים ואת חוויית הלידה. נשימה מלאה מעניקה לאישה בלידה כוח סיבולת גדול יותר, שליטה על המתרחש בגופה, רוגע נפשי, מיקוד וריכוז בתהליך הלידה.

לפיכך כדאי להתכונן ללידה באמצעות תרגילי נשימה. תירגול רציף וקבוע יגדיל את קיבולת הנשימה, יגדיל את נפח הריאות, ויאמן את שרירי הגוף להתארך ולתמוך בסרעפת העולה והיורדת. גוף שמקבל באופן קבוע מנת חמצן גדולה וטובה, יהיה נינוח, רפוי ורגוע במהלך תהליך לידה שדורש ריכוז ומאמץ.

ליווי בלידה, נשימה מדוע צריך להתאמן בנשימה? הרי אנחנו נושמים כל הזמן. רצוי לשים לב כיצד אנחנו נושמים. כולנו נושמים ביומיום, כולנו אוכלים, כולנו ישנים, ועושים את כל הפעולות הנדרשות לנו לקיום. אך האם הנשימה שלנו היא איכותית? מלאה? עמוקה? מספקת לנו את החמצן הדרוש לנו? או שהנשימה היא שטחית? רדודה? קצרה? הישרדותית?

נשימה טובה ומלאה היא נשימה שבה שריר הסרעפת הוא השריר המרכזי לפעולת הנשימה. בזמן שהסרעפת עולה ויורדת בתנועות קצביות, איברים נוספים משתתפים ותומכים בתהליך הנשימה: בשאיפה, הריאות מתרחבות, הסרעפת יורדת למטה, שרירי הבטן הרוחביים ושרירי רצפת האגן מתרחבים ומתרפים. בנשיפה, הריאות מתכווצות, הסרעפת עולה למעלה, שרירי רצפת האגן ושרירי הבטן הרוחביים מתכווצים ונאספים פנימה. שרירי בית החזה אמורים להיות נינוחים, ואין צורך לאמץ אותם בזמן נשימה מלאה, אלא רק במהלך פעילות אירובית.

ישנם שני מצבים בחיים, בהם שרירי רצפת האגן אמורים להישאר רפויים בזמן נשיפה מאומצת: לידה ושחרור צואה. תרגול יומיומי של נשימה, יביא לכך שבמהלך הלידה ניתן יהיה להרפות את שרירי רצפת האגן בזמן שהתינוק נדחף החוצה, מבלי להסב נזק לרצפת האגן.

נשימה מלאה וטובה בזמן לידה מספקת חמצן לכל איברי הגוף של האישה, ולתינוק שזקוק ליותר חמצן בשל המאמץ להגיח החוצה מהרחם. נשימה מלאה וטובה מרגיעה את הלחץ, מעודדת את הפרשת הורמון האוקסיטוצין (הורמון האהבה), ואת האנדורפינים (משככי הכאב הטבעיים של הגוף). נשימה שטחית ומהירה מפעילה בעיקר את שרירי בית החזה, גורמת לחמצון יתר של הדם, ומגדילה את הפרשת האדרנלין בדם.

בלידה, האישה היולדת והתינוק זקוקים לכמות גדולה של הורמון האוקסיטוצין והורמון האנדורפין, ולכמות קטנה של הורמון האדרנלין. נשימה מלאה ועמוקה תעזור לתהליך הפרשת ההורמונים במינון הנכון.

בתקופת ההיריון ובמהלך לידה נשימה תקינה חיונית לאם ולתינוק כאחד. תרגול יומיומי של נשימה מלאה ועמוקה יעזור להתכונן לקראת הלידה, יפחית את החששות והפחדים, יעניק מיקוד ושליטה מלאה על הגוף והרוח.